הזוג החביב ישב מולי, הקשיב קשב רב לסעיפים הקצרים שקראתי באוזניהם. האישה הביטה בגבר שלידה, ממתינה לחתימתו המיוחלת. הגבר משך את ידו ואחז את העט ביד רופפת. לא יכולתי שלא להבחין ביד הרועדת. שאלתי אותו מדוע.
בדרך לָהוֹרוּת הנכספת יש שאינם חותמים על אף מסמך – הם "פשוט" מתחתנים ומביאים ילד
- מוזיאון ישראל, ירושלים. צילום: שי שגב
לעולם; ויש כאלה שנזקקים לעבור משוכות חוזיות, כמו הסכם ממון, הסכם לצורך הפריה חוץ גופית, הסכם פונדקאות ולבסוף הסכם הורות.
כאשר ההורים המיועדים אינם נשואים זו לזה ולא לאדם אחר, הם רשאים לחבור יחדיו על מנת להביא ילד לעולם, גם אם אינם מקיימים זוגיות ואף אינם מתכוונים לעשות כן. כל חיבורם הוא לעתים אקראי לחלוטין והכל לצורך מטרה אחת והיא הבאת ילד משותף לעולם. ובמה עדיפה שיטה זו מקבלת תרומת זרע מבנק הזרע? יש הגורסים כי יש שאיפה לכל ילד שידע מיהו אביו, גם אם לא יהיה עמו בקשר רציף או בכלל – שיש דמות מוכרת וידועה שניתן לתייגה כאביו הביולוגי.
להבדיל ממצבים של כינון חיים משותפים ו/או הבאת ילד לעולם באופן טבעי גם בלעדיהם (ללא טיפולים) – בהם אין שום דרישה חוקית מקדמית לחתימה על הסכם מוקדם, הרי שכאשר מבקשים שני בגירים להביא ילד לעולם בעזרת טיפול רפואי, עליהם לחתום על הסכם מינימאלי, בלעדיו המוסד הרפואי לא יסכים לבצע את הטיפול. להסכם קצר כזה מספר מטרות. הוא נועד לקיים את דרישות החוק בנוגע לטיפולים במצבים כאלה, ואף לקבוע הסכמות במקרים שבהם עלולים בני הזוג להיקלע למחלוקת, בעקבותיה מי מהם יבקש לממש את הטיפול והשני יבקש להפסיקו.
אחד מהסעיפים עליהם צריך הגבר לחתום הוא, שהוא מחוייב כלפי היילוד, כהורה לכל דבר, גם אם הלה לא יהיה במשמורתו. מטרת סעיף זה ברורה. אם אתה כאב מעוניין בילד, עליך להיות אחראי עליו. דרישה כזאת אינה קיימת כלפי גבר המוכן לתרום את זרעו באופן אנונימי בבנק הזרע, שכן על בנק הזרע אסור לגלות את פרטי התורם ולכן הלה מוגן מפני תביעות של מזונות וכיוצא באלה.
הצורך בחתימה על הסכם כתוב מעורר חששות מובנים. הוא אף מעלה לתודעה של החותם את העובדה, שאלמלא ההסכם יתכן והיה מדחיק אותה מתודעתו – והיא שחתימתו מחייבת וכרוכה בסיכונים. שאף אם שותפתו לתהליך מתחייבת כלפיו בעל פה או בכתב, שהוא לא יצטרך לשלם אפילו שקל אחד מזונות בגין ילדו העתידי, הוא עלול למצוא את עצמו במצב של תשלום מזונות בסכומים של אלפי שקלים במשך עשרות שנים, גם אם לא יחזיק בילד ולא יהיה שותף בתהליך גידולו.
במקרים בהם הגבר מעוניין בילד, הסעיף האמור פחות מטריד אותו, במיוחד אם לא זכה עדיין לילדים. המצב שונה כאשר לגבר כבר יש ילדים מנישואין קודמים, והוא מחוייב במזונות כלפיהם. במקרה כזה אין חכם כבעל ניסיון, והסעיף קצת יותר מטריד אותו. הבעיה מתעוררת במלוא עוזה, כאשר הגבר משמש כמעין "תורם זרע", קרי, הוא מבקש לסייע לשותפתו להביא ילד לעולם, תוך שאינו גומר בדעתו להיות אחראי לגידולו.
מצבים אלה עדינים ביותר ודורשים רגישות מרבית, וזאת מכיוון שלעתים החתימה מבוצעת לאחר שהאישה כבר החלה בטיפולים, מבלי שבני הזוג נתנו את דעתם על שאלה זו. לאישה (שלעתים השעון הביולוגי המתקתק, המאמץ למצוא את בן הזוג להפריה, ואף העלויות ששלמה) ציפיה שהעניין ה"טכני" של הסכם ייחתם ללא דיחוי, ואף שעורך הדין יסייע בידה "לשכנע" את הגבר לחתום. ואכן אין זה פשוט לאכזב אותה ואף לפגוע בסיכוייה להרות.
הגבר החביב המשיך לאחוז בעט בידו הרועדת, והסביר לי את חששותיו, שהיו ברורים לי עוד לפני שהיה צריך לפרטם. במקרים כאלה, ולמרות הקושי הרב, אני משתדל להסביר לבת הזוג, שגם כאן היא זקוקה לגבר החלטי בעל יד איתנה ואמיצה, שיהיה שותף מרצון חופשי לתהליך הבאת הילד וישמש כאב אוהב, ולא אב שיטיח בפניה בשנים הבאות כי הוא כלל לא היה מעוניין בתהליך ורק השתתף בו כ"טובה". לא מביאים ילדים ב"טובות".
והלכה למעשה, במקרים כאלה יש לעשות אחת מן השתיים – או לחזק את בטחונו של הגבר בתהליך, בין באמצעים משפטיים (מערכת הסכמית שתחזק את בטחונו) ובין אחרים (ייעוץ מתאים); ואם אין זמן, או כוח, או ממון להיכנס לכך – פשוט לחפש שותף אחר, או לקבל תרומת זרע.
וזו גם המלצתי לכל הזוגות החביבים המבקשים לחבור יחדיו למשימה חשובה זו – למרות לחץ הזמן, והרצון לממש את ההורות – ובין כל יתר הקריטריונים, חפשו פרטנר/ית, שרמת ההחלטיות שלו/ה לא תיפול מזו שלכם/ן.