אין לי ספק קל שבקלים, שהרב (שהיה באמת גאון ויהודי גאה) משה מנדלסון התכוון לטובה, ובתום לב, כאשר ביקש להקל על אחיו ותלמידיו היהודים ויעץ להם ברוח הפרפרזה שנאמרה מאוחר יותר – "היה יהודי באוהלך ואדם בצאתך". ("אדם" – כמובן הכוונה ל-לא יהודים, הגרמנים, הנוצרים), היהודים היו במצב נפשי לאומי מדורדר, והוא רצה להציל משהו.
הוא עצמו גם ידע ליישב לעצמו היטב את היהדות ולשאת אותה בגאון, בלי להתבלבל כאשר נשאל שאלות תיאוסופיות עמוקות. הוא אף טען והסביר מדוע היהדות עדיפה של הנצרות. מאידך הוא האמין שאין מקום לשפה יהודית (אידיש), ויש לדבר בעברית בין היהודים, וגרמנית עם הלא יהודים. ויש להעמיק בתרבות הגרמנית ובחכמתה. הדת הגרמנית באותם ימים היתה דת ה-BUILDUNG, לפיה האדם המשכיל והמתורבת הוא אדם טוב ונעלה יותר. בשלב מאוחר יותר הביעו דעתם הוגי דעות גרמניים, כי גם יהודים יכולים להשתפר, אם יילכו בדרך זו.
בסופו של דבר, דרכו (שאולי היתה מתאימה לו), הובילה לבלבול הזהות. אפילו לתלמידיו ולילדיו, שלא הצליחו לרדת לפשר דעתו ודרכו כיצד לשלב את היהדות עם הדת הגרמנית החדשה.
אם אני יהודי בבית וגרמני בחוץ, אז מה אני בעצם? יהודי או גרמני? אני לא יכול להיות שניהם גם יחד. לא מדובר בעצם נשיאה טכנית של האזרחות הגרמנית (שטרם הוענקה ליהודים, כמובן), אלא במנהגים, הדיעות, התרבות וההשכלה, אורח החיים והאידאות הגרמניות.
בעצם, למה לא? למה לא להיות דוּ?
בישראל של 2018 קצת קשה להבין את משבר הזהות מאז. כמה מאיתנו נקרעים בין הרצון להיות גרמנים לבין הרצון להיות יהודים? אבל אולי נוכל להבין זאת אם ניקח דוגמה ממשברי זהות אחרים, שקרובים יותר להבנתנו, כמו משבר הזהות המינית. משבר שמביא לעתים צעירים להתאבדות.
לאיזה צד אני שייך? כל מי שלמד טיפה פסיכולוגיה יגיד לכם שהשייכות ו/או ההשתייכות הם אחד מהצרכים הבסיסיים של האדם.
או קיי, יאמרו היהודים בגרמניה, אז אולי ניצור קבוצה חדשה, שהם דוּ? ונשתייך אליה? וכך נפתור את בעיית ההשתייכות? קראו לה – רפורמה. ולחברים בקבוצה החדשה קראו – רפורמים.
**
אבל האם באמת אדם יכול להיות דוּ או תלת בלאום/בדת שלו?
האם אדם יכול להחליט שהוא גם אזרח אמריקאי וגם אזרח איראני? למה לא? אם נולדתי באיראן למשפחה איראנית, ואני חי בארצות הברית. ודובר גם פרסית וגם אנגלית. למה שלא יתנו לי להחזיק בשתי אזרחויות?
גם וגם? גם לאכול חזיר, וגם לנשק את הצלב, וגם להקריב קרבן לבודהה, וגם לצום ביום כיפור?
אם אני יהודי אז אני יהודי, לא? אפילו אם אני חוטא, נכון?. אז בעצם, מה שאני לא אעשה, תמיד אישאר יהודי, אז אין בעיה לחטוא. הזהות היהודית שלי לעולם לא תישלל.
אבל אם אני לא חי על פי המנהגים היהודיים, אלא חוגג את החגים הנוצריים, והילדים שלי לומדים את הברית החדשה בבית הספר העירוני, האם אני באמת יהודי? האם יהודי הוא לא מי שבוחר להיות חלק מהעם היהודי, על פי המנהגים היהודיים (אפילו אם לא מקיים את כל המצוות קלה כבחמורה)?
וגוי שחי לפי המנהגים היהודיים, והולך לצבא, וחי בין יהודים ודובר עברית – למה שלא ייחשב יהודי? במה הוא פחות יהודי מהשכן שלו, שלא מקיים את המנהגים היהודיים, וכל ההבדל ביניהם, שהאחרון נולד לאימא יהודיה?
ואם ממילא אני קיבלתי היתר מהרב לאכול חזיר בחוץ, וללכת לקונצרט בשבת, אז מה הטעם לאכול כשר בבית? על מי אני עובד בעצם?
**
לפחות בנוגע לתקופה ההיא – הרוב הגיע למסקנה שאי אפשר להיות גם וגם. המשבר הזה הוליד תהליך שגרר החלטה נרחבת – אני גרמני. ואין ספק שזה קצת מפתיע. עשרות אחוזים ויתרו במהירות על הזהות היהודית העתיקה שלהם ובחרו זהות חדשה – גרמנית.
ילדיו ותלמידיו של מנדלסון – התבוללו. תוך עשרות בודדות של שנים, כל קהילות גרמניה הפכו לרפורמיות. ברור לי שלא זו היתה כוונתו.
חלק גדול מהיהודים שסיגלו לעצם את הזהות הגרמנית, ונלחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה, וגם חלק במלחמת העולם השניה, לא היו מסוגלים לוותר על הזהות הזאת. גם לא במחיר של השפלות ועינויים, שלילת אזרחות וחוקי נירנברג. חלק גדול ויוצא דופן (מדברים על 10,000 יהודים! מתוך כרבע מיליון – 4%) העדיף להתאבד, ובלבד שלא יצטרך לוותר על זהותו החדשה. מדובר בהפרש אדיר (פי – 250!! – 25,000 אחוז!) מעבר לאחוז ההתאבדות הסטטיסטי בעולם (16 ל-100,000 – 0.016%). תופעה שאין לה אח ורע בכל העולם היהודי בתקופת השואה, אפילו לא בגטו ורשה ובאושוויץ.
**
מחר יום הולדתו ה-289 של מנדלסון. מעניין אילו היה חי היום, מה היה אומר על התהליך שיצר…
*****
הבהרה: כיהודי אופטימי, אני מאמין שגם התהליך הזה של ההשכלה הוא חלק מתהליכים אדירים שעברו על עם ישראל בדרך להקמת המדינה ולגאולתו. אינני בודק אותו במשקפיים שיפוטיים. אני רק מנסה לשקפו.
