יש כאלה שכותבים שתי צוואות, אחת בעברית והשניה באנגלית, אחת מהווה תרגום של השניה. וזאת מסיבות שונות.
יש לדעת שהדבר עלול ליצור בעיות שונות, למשל:
1. על פי חוק, הצוואה שנחתמה אחרונה היא הקובעת.
2. לא ניתן לתרגם אחד לאחד. ולכן לעתים יש שוני במלים שמוביל לשוני במשמעות.
3. יש משמעות לשאלה מהי הצוואה הראשית ומהו התרגום שלה.
במקרה אחד בארה"ב הגיעו שתי צוואות כאלה, אחת בעברית ואחת באנגלית, למימוש, והתנהל ויכוח על הפער הפרשני ביניהן [פער שהיה קיים למרות שאחת היתה אמורה להיות תרגום מדוייק של השניה].
באותו המקרה, בית המשפט שם קבע, כי יש להתייחס לשתי הצוואות כאחת וכך גם פירש את שתיהן.
לסיכום, אני ממליץ להימנע מעריכת זוג צוואות ולמצוא פתרונות אחרים, ואם אין מנוס מכך, יש לקבוע בצוואה הוראות מתאימות לפרשנות ביניהן.